השאלה העיקרית, אשר מטרידה כל אם אשר עומדת בפני גירושין הינה סכום המזונות אותו תקבל בעבור ילדיה.
על פי הדין העברי (במקרה בו שני ההורים יהודים), האב חייב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו. מעבר לצרכים ההכרחיים, חייבים לשאת בהוצאות הקטינים בפועל שני ההורים ביחד, זאת לפי יחס הכנסותיהם. בדר"כ על פי הפסיקה הרווחת, נושאים שני ההורים בחלקים שווים.
צרכים הכרחיים כשמם כן הם. הצרכים הבסיסיים להם זקוק הילד על מנת לגדול ולחיות. צרכים הכרחיים כוללים : מזון, ביגוד, הנעלה, חלק יחסי מהוצאות החינוך וחלק יחסי מהוצאות אחזקת המדור (דיור). חשוב להדגיש כי האב חייב, בנוסף לדמי המזונות, אף לשאת בהוצאות הדיור של ילדיו ובנוסח המשפטי – "במדור", דמי המדור נקבעו על פי הפסיקה ביחס כדלקמן:
עבור ילד אחד – 30% משכר דירה/משכנתא בו נושאת האם בפועל. עבור שני ילדים – 40% ועבור שלושה ילדים ויותר – 50%. בתי המשפט נוהגים להגביל את סכום המדור.
אם כן, היכן מתעוררת הבעיה? הבעיה מתעוררת כאשר הצרכים המסופקים לילדים ע"י שני הוריהם הינם גבוהים בהרבה מהצרכים ההכרחיים שנקבעו ע"י הפסיקה וגירושי ההורים יוצרים מצב בו על פי הפסיקה והדין האישי האב חב רק בצרכים ההכרחיים וכתוצאה מכך לא ניתן לספק לילדים את רמת החיים בה חיו קודם לגירושי הוריהם ובכך הנפגעים העיקריים הינם הילדים.
דמי המזונות על פי המוסד לביטוח לאומי הועמדו בסך של 1,250 ₪ לילד ובתי המשפט נוטים לפסוק את דמי המזונות על פי הקריטריונים שהותוו ע"י המוסד לביטוח לאומי.
כך, למרבה הצער, גם במשפחות עמידות ביותר, דמי המזונות לא נפסקים על פי צרכי הילדים בפועל.
הלכה היא כי יכולתו של חייב במזונות איננה נוגעת רק למשכורתו החודשית, אלא גם מזכויותיו הכספיות של האחרון ממקומות אחרים (לרבות רכוש ונכסים), אך הלכה זו לא יושמה בפועל.
